הרחק הרחק, מאחורי המילה הרים, הרחק מהמדינות ווקליה וקונסוננטיה, חיים הטקסטים העיוורים. בנפרד הם חיים ב-Bookmarksgrove ממש בחוף הסמנטיקה, אוקיינוס בשפה גדולה. ליד מקומם זורם נהר קטן בשם דודן ומספק לו את הרגליליה הדרושה. זוהי ארץ גן עדן, שבה חלקים צלויים של משפטים עפים לפה שלך. אפילו ל-Pointing הכל יכול אין שליטה על הטקסטים העיוורים, זה חיים כמעט לא אורתוגרפיים יום אחד, אולם שורה קטנה של טקסט עיוור בשם לורם איפסום החליטה לצאת לעולם הדקדוק הרחוק. ה-Big Oxmox המליצו לה לא לעשות זאת, כי היו אלפי פסיקים רעים, סימני שאלה פרועים ו-Semikoli ערמומי, אבל הטקסט הקטן העיוור לא הקשיב. היא ארזה את השבעים שלה, שמה את ראשי התיבות שלה לתוך החגורה ועשתה את עצמה בדרך. כשהיא הגיעה לגבעות הראשונות של הרי האיטאליק, הייתה לה מבט אחרון על קו הרקיע של עיר הולדתה Bookmarksgrove, הכותרת הראשית של כפר אלפבית וקו המשנה של הדרך שלה, ליין ליין. חבל שאלה רתורית עברה על לחייה, ואז היא המשיכה בדרכה. בדרכה פגשה עותק. העותק הזהיר את הטקסט העיוור הקטן, שממנו זה היה נכתב אלף פעמים וכל מה שנותר ממקורו יהיה המילה "ו" והטקסט העיוור הקטן צריך להסתובב ולחזור לשלו, מדינה בטוחה. אבל שום דבר שהעותק אמר לא יכול לשכנע אותה ולכן לא לקח הרבה זמן עד שכמה כותבי עותקים ערמומיים ארבו לה.
